דיברו, מדברים ועוד ידברו על השינויים שמהפכת המידע מעבירה אותנו, זמנים שבהם נראה כי הדפוס הולך ומאבד מזוהרו, כאשר המילה הכתובה נשלחת לרחבי תבל תוך מאיות השנייה ובמספר לחיצות בודדות על המקלדת.
אני עוד זוכר את היום הראשון שקיבלנו אנציקלופדיה, זו היתה אנציקלופדיית יבנה-לרוס, חדשה ונוצצת, בני הבית התבוננו בה, במה שנדמה היה כיראת כבוד. מקור הידע הגדול ביותר שראיתי הונח על המדף שנוקה והוברק פן גרגיר אבק ידבק בכרכים הגדולים והיפים. הוצאת הכרך התבצעה רק מהצד ולא מלמעלה, כדי לא לפגוע בכריכה.
היום הבנתי לראשונה שאירועים מסוג זה כבר לא יקרו יותר, בעודי יוצא לזרוק את הזבל נחו עיני על המראה המחריד של אנציקלופדיה מפוזרת ליד פח האשפה. כנראה שמעתה אנציקלופדיות זורקים ולא קונים, מפנים את המקום מהן ולא בשבילן.
כשחזרתי בערב מארוחת החג הערימה המפוזרת לבשה צורה חגיגית גם כן. אולי כדי להציל ממעט הכבוד שנותר. כל הסיפור השאיר בי הרגשה מוזרה, אולי הייתי צריך לסדר את הספרים בעצמי, אולי אני מאותם אנשים שאני נהנה לצקצק בלשוני ולומר עליהם שהם חסרי ערכים וכבוד, ושפעם הדברים היו אחרת.
אם הייתי מאמין שמישהו ירצה אותה אולי הייתי עושה משהו בנידון.
ואולי בכל זאת: אנציקלופדיית מכלול לנוער מחפשת בית חם..